פסק-דין בתיק ע"א 2381/06

השופט ח' מלצר:

1.            בפנינו ערעור וערעור-שכנגד על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ר' רונן), בגדרו נתקבלה באופן חלקי תביעתה הכספית של המשיבה והמערערת-שכנגד (להלן: החברה המנהלת) נגד המערערת והמשיבה-שכנגד (להלן: אי.אס.אי). בעקבות פסק הדין הגיעו הצדדים ­- במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע החיוב הפסוק - להסכמה שמכוחה מקצת החיוב שנפסק שולם לחברה המנהלת לאלתר, ואילו יתרתו הופקדה בנאמנות בידיו של בא-כוח החברה המנהלת עד להכרעה בערעורים ובכפוף למה שייפסק בהם.

במוקד ההליכים עומדת שאלת פרשנותה של תניה חוזית, שעניינה חישוב רווחים של מיזם משותף וחלוקתם בין בעלי הדין - תניה אשר שני הצדדים מודים כי כשלו בניסוחה. זאת ועוד - החוזה שבו כלולה התניה רצוף ליקויים נוספים ומבחינה משפטית הוא לוקה בחסר, כיוון שאין הוא מסדיר סוגיות שונות שצפויות היו להתעורר, ובחלקן אכן התעוררו בפועל והניבו את הסכסוך דנן.

הנה כי כן טרם שאנו נכנסים למהותם של ערעורים נביא דברי רקע אחדים ונתאר את השתלשלות ההליכים.

הרקע למחלוקת בין הצדדים

2.            אי.אס.אי היא חברה, שבזמנים הרלבנטיים לתביעה היתה ציבורית וניירות הערך שלה נסחרו בבורסה לניירות ערך בתל-אביב. היא הפעילה, בשיתוף עם מוסדות להשכלה גבוהה מחו"ל, שלוחות של אותם מוסדות בארץ. תלמידיה של אי.אס.אי למדו ב-42 סניפים ברחבי הארץ.

3.            בשנת 1998 כרתו אי.אס.אי והחברה המנהלת חוזה (לעיל ולהלן: החוזה) להקמת סניף נוסף של חברת אי.אס.אי בפתח תקוה, אשר ישמש כמרכז לימודי בעיר (להלן: הסניף, או סניף פתח-תקוה). על פי החוזה היתה אי.אס.אי אחראית על הצד האקדמי של פעילות הסניף, אשר כלל את קביעת תוכניות הלימודים והכשרת המרצים והשמתם. החברה המנהלת היתה אחראית על הצד המינהלי והלוגיסטי, ובכלל זה היתה אחראית על העמדת מבנה והכשרתו לפעילות, ניהול אדמיניסטרטיבי ופעילות של הצוות המינהלי של המוסד. באשר לחלוקת הרווחים נקבע, בסעיף 7 לחוזה, כי החברה המנהלת תזכה ב-40% מ"רווחי הסניף" והיתרה תישאר בידי אי.אס.אי. רווחי הסניף הוגדרו באותו סעיף כך: "כל ההכנסות לרבות ההכנסות ממימון ובניכוי הוצאות המימון". החוזה מתייחס גם למקרה בו תלמידים יירשמו ללימודים בסניף וימשיכו ללמוד בו אף לאחר תום תקופת הניהול על-ידי החברה המנהלת. במקרה כזה קובע סעיף 12 לחוזה כי החברה המנהלת תהיה זכאית ל-20% מן הרווח המשוער לפני מס (במקום 40%, במקרה של המשך הלימודים בסניף).

4.            בחודש נובמבר 1998 החלו תלמידים ללמוד בסניף, במספר מסלולי לימוד. ברם הסניף הפסיק את פעילותו ביוני 1999, עם תום השנה האקדמית הראשונה. הסיבה לכך נעוצה בתיקון מס' 11 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958 (ס"ח התשנ"ח 128), אשר חייב שלוחות של מוסדות המעניקים תארים אקדמאים זרים לקבל רישיון מהמועצה להשכלה גבוהה כתנאי להמשך פעילותם. תיקון זה הוביל לטלטלה משמעותית ב-אי.אס.אי, אשר נאלצה להמשיך ולהפעיל סניפים, מבלי שניתן היה לרשום תלמידים חדשים. נוכח המצב נסגר הסניף בפתח-תקוה לאחר השנה האקדמית הראשונה, ותלמידיו המשיכו את לימודיהם בסניפים אחרים של אי.אס.אי.

5.            לאחר סגירת הסניף נתגלעו בין הצדדים חילוקי דעות ביחס לדרך החישוב של רווחי הסניף (ככל שהיו) ושל השיעורים שבהם עליהם לחלוק רווחים אלה. מכאן התביעה, שהגישה החברה המנהלת לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו - לחייב את אי.אס.אי לשלם לחברה המנהלת את חלקה ברווחי הסניף, בהתאם לחישובה של זו האחרונה.

עיקרי ההסכמות והפלוגתאות בבית המשפט המחוזי

6.            הצדדים הסכימו כי את "רווחי הסניף" יש לחשב כהכנסותיו של הסניף, בניכוי כל הוצאותיו, ולא בניכוי הוצאות המימון בלבד, כאמור בסעיף 7 לחוזה.

7.            הצדדים הסכימו עוד כי בתקופת הפעילות היו לסניף הכנסות בסך 6,623,891 ש"ח משכר הלימוד ששילמו התלמידים שנרשמו ללימודים בסניף. מכאן ואילך הצדדים חלוקים כמעט בכל עניין ועניין.

8.            החברה המנהלת טענה, בניגוד לעמדת אי.אס.אי, כי להכנסות משכר לימוד יש להוסיף שני סוגים נוספים של הכנסות:

(א)     הכנסות מימון, בסכום של 400,000 ש"ח - סכום שהתבסס על הערכה של החברה המנהלת, ולא על אסמכתאות כתובות, תוך שהחברה המנהלת טוענת כי המידע בעניין מצוי בידי אי.אס.אי.

(ב)     עמלות בסכום של 90,000 ש"ח בגין מעבר תלמידים מן הסניף בפתח-תקוה  לסניפים אחרים, שלשיטת החברה המנהלת יש לזכות בהן את הסניף.

9.            מחלוקת עיקרית בין הצדדים נסבה על השיטה שיש לנקוט בה לצורך ההכרה בהוצאות הסניף וחישובן של אלה, סוגיה שהצדדים מסכימים כי לא הובהרה בחוזה. עמדת החברה המנהלת, בתמצית, היא כי מהכנסות הסניף (שאף הן נתונות במחלוקת חלקית, כאמור), יש לנכות אך ורק הוצאות שהוציאו הצדדים ישירות לצרכי הסניף. גישתה של אי.אס.אי, לעומת זאת, היא כי יש לגזור את הוצאות הסניף מתוך דו"חותיה הכספיים המאוחדים של אי.אס.אי, ולייחס לסניף את החלק היחסי מתוך כלל הוצאותיה התפעוליות של אי.אס.אי (לרבות הוצאות הנהלה וכלליות), בהתאם לדו"חותיה הכספיים המאוחדים. חישוב רווחי הסניף לפי שיטת אי.אס.אי, בקיזוז תשלומים מסוימים ששולמו לחברה המנהלת זה מכבר, מלמד, לגירסת אי.אס.אי, כי אין היא חייבת לחברה המנהלת דבר.

10.         מחלוקת נוספת עניינה בסוג ההוצאות הספציפיות שיש להכיר בהן, ובסכומן, אף אם תאומץ שיטתה העקרונית של החברה המנהלת. בעניין זה ערכה החברה המנהלת והגישה טבלת חישוב (להלן: טבלת החברה המנהלת), הכוללת הוצאות מהוצאות שונות, שלפרטיהן נידרש בהמשך. אי.אס.אי מצידה, כטענה חלופית לטענתה שאין כלל להיזקק לטבלה הכוללת הוצאות ספציפיות, השיגה על סכומי ההוצאות שהופיעו בטבלה, וטענה לקיומן של הוצאות נוספות. אי.אס.אי לא הציגה עם זאת טבלת חישוב נוגדת מטעמה.

11.         סוגיה אחרת שעמדה לדיון היא דרך חלוקתם של רווחי הסניף (משאלה יחושבו). הצדדים הסכימו, ככלל, כי את הרווחים משנת פעילותו היחידה של הסניף, יש לחלק לפי המפתח הקבוע בסעיף 7 לחוזה, המעניק לחברה המנהלת 40% מהרווחים. כן מוסכם עליהם כי סעיף 12, המעניק לחברה המנהלת 20% מהרווח המשוער, חל על רווחי שתי השנים הבאות (אף שבמקור, כך נראה, לא נועד סעיף זה למקרה של סגירת הסניף, אלא להסדר מצבים אחרים). שיטת חישוב הרווחים וחלוקתם בשנתיים אלה מבוססת, איפוא, על דימוי של מצב וירטואלי, שבו כאילו הסניף המשיך להתקיים גם בשנתיים שלאחר סגירתו בפועל. עם זאת, אי.אס.אי חלקה על החישוב בפועל שערכה החברה המנהלת בהקשר זה בטבלה שהגישה.

12.         מחלוקת אחרונה נסבה על דרך סיווגם של שישה תשלומים שהעבירה אי.אס.אי לידי החברה המנהלת במהלך השנים 1999 עד 2000, בסכום כולל של 720,807 ש"ח. אי.אס.אי טענה כי יש לסווגם ככאלו ששולמו על חשבון חלקה של החברה המנהלת ברווחי הסניף, וכי בהתאם יש לקזזם מכל חיוב שיימצא כי אי.אס.אי חבה כלפי החברה המנהלת בגין חלקה ברווחי הסניף. החברה המנהלת טענה מנגד כי יש לסווג את כל התשלומים האמורים ככאלו ששולמו כהחזרים בגין הוצאות שהוצאו על ידה, ולא כתשלומים על חשבון חלקה של החברה המנהלת ברווחי הסניף.